לקוטי שיחות חלק טו, וירא ג
א. אהל אברהם
התורה מספרת שאברהם אבינו נטע אשל בבאר שבע (מקור 1). חז”ל מפרשים ש”אשל” היה פונדק דרכים שבו סיפק אברהם מזון חינם לעוברים ולשבים (מקור 2). לאחר הסעודה אברהם היה מבקש מאורחיו לברך ולהודות לה’ על המזון. מי שסרב לכך התבקש לשלם בעבור הארוחה. האיום פעל, וגם הסרבנים הודו לה’ (מקור 3).
שואל הרבי: מה הערך בהודיה לה’ שנאמרת מתוך כפייה? האם זו הכוונה שאברהם פרסם אלוקות בעולם?
ב. קירוב על ידי נזיפה
ההסבר הוא שישנם מצבים בהם לחץ חיצוני חושף את הרצון הפנימי והאמיתי של האדם.
דוגמה ראשונה: כשהמרגלים חזרו מהסיור שלהם בארץ והסיתו את העם, השתכנע העם ש״חזק הוא ממנו״, וביקשו לחזור למצרים. אך לאחר שמשה הודיע לעם שה׳ קצף עליהם, ונשבע שלא להביאם לארץ, הם מיד שינו את דעתם, והביעו את רצונם לעלות לארץ. מה השתנה? באם הם לא האמינו ביכולת ה׳ להביא אותם לארץ, מה עוזר שה׳ קצף עליהם?
מוסבר בתניא שבני ישראל הם “מאמינים בני מאמינים”, ותמיד האמינו בכח ה׳. אלא שבאופן זמני התלבשה בהם ‘סטרא אחרא’, ובילבלה אותם. ולכן ברגע שראו את כעס ה’ עליהם, הם תפסו עצמם והאמונה הפנימית שלהם בה’ התגלתה.
ג. להיות כלי לברכה
דוגמה שנייה: יהודי נכנס ליחידות אצל הרבי רש”ב וביקש ברכה עבורו, אך הרבי אמר לו שהוא לא יכול לעזור לו… האיש יצא ופרץ בבכי מר. הרז”א ששמע את הסיפור ביקש מהרבי שיקבלו בשנית ויברכו. הרבי נענה ובירכו והברכה התקיימה.
מה פשר הנהגת הרבי ומדוע חזר בו?
ההסבר: בתחילה, מצבו הרוחני של האיש לא היה ראוי, הוא לא היה כלי לקבל ברכה כה גדולה. אך כאשר סורב ופרץ בבכי משברון לב, מצבו הפנימי השתנה, ורק אז הוא הפך ראוי לברכת ה’.
כעת נבין את הנהגת אברהם. כל אדם יכול להגיע להכרת הבורא באמצעות היגיון והסבר, אך כאשר האדם גס לב במיוחד יש צורך ‘לטלטל’ אותו מעט. באמצעות הלחץ הכספי, שבר אברהם את גסות הלב של אותם אורחים, ובכך עזר להם להבין את ההסברים על קיומו של הבורא.
רעיון דומה אנו מוצאים בסיפור נוסף: מלך ארם שלח שליחים לאחאב מלך ישראל ודרש ממנו להיכנע ולמסור לו את כספו, נשותיו וילדיו. אחאב נכנע לדרישה. אך כאשר באו השליחים בשנית ודרשו שיתן להם את ספר תורה – אחאב סרב לכך בתוקף, גם במחיר של כניסה למלחמה עם האויב האכזר. (מקור 4-5).
מחדד הרבי: אחאב, שהיה חוטא ומחטא, לא התרשם מתוכחות וניסיונות לשכנעו לשוב בתשובה. אולם כאשר מלך גוי קרא לתורה ״מחמד עינך״ וביקש לחלל אותה, הטלטלה הזו עוררה באחאב האמונה הפנימית והוא היה מוכן למסור את נפשו על קדושת התורה!
המסר אלינו: עלינו ללכת בדרכו של אברהם ולפרסם אלוקות בעולם. לא רק בקרב הקרובים לנו אלא גם על ה’עוברים ושבים’. גם אם המצווה נעשית שלא לשמה, “מצווה גוררת מצווה”, ובסופו של דבר תתעורר בו האמונה לה’ והוא ישוב בתשובה מליאה.
