א. חתן לדוגמה?
פרשתנו מספרת, שלאחר שזעמו של עשיו מתפרץ על יעקב אחיו – נאלץ האחרון לברוח לחרן. אביו
שולח אותו לשם בשביל מטרה נוספת: למצוא לעצמו אשה. באמצע הסיפור על יעקב, מכניסה התורה
סיפור על נישואי עשו עם בת-דודתו, בתו של ישמעאל (מקור 1).
הרבי שואל שתי שאלות: ראשית, מה פשר ההפרעה בעלילה? שנית, חכמינו לומדים מחתונת עשו
שלחתן נמחלים כל עוונותיו. האם עשו הוא החתן לדוגמה?
כפי שאנו לומדים במקורות, עשו לא היה צדיק גדול. הוא התחתן בגיל ארבעים בשביל לחקות את
אביו הצדיק, בעוד שלמעשה, התנהגותו הייתה רחוקה מאד מזו של אביו (מקור 2). חכמינו אומרים
שהוא בז לכל דבר שקשור לה’ (מקור 3). יתר על כן: ה’ קיצר את ימיו של אברהם כדי לחסוך ממנו
לראות את התנהגותו הפרועה של נכדו (מקור 4). למעשה, החכמים אינם מתייחסים בכבוד מיוחד
לנישואיו (מקור 5)
מדוע ולמה, שואל הרבי, עשו הוא הדוגמה להוראה של מחילה העוונות?
התשובה טמונה בעצם השאלה: לחתן נמחלים כל עוונותיו, משום שהוא מתמסר למצווה הנעלית של
פרו ורבו. התורה רצתה להדגיש עד כמה חשובה המצווה של הקמת משפחה, ולכן לימדה זאת מעשו,
להראות שאפילו לעשו נמחלו כל העוונות כאשר לקח לעצמו אישה.
ב. כל אחד יכול להשפיע
בנישואין שבין הקב”ה לעם ישראל, המטרה היא להשפיע ו”להתרבות” באופן רוחני: להשפיע על
אחרים ולקרבם ליהדות.
הוראה זו של חכמינו היא העידוד הגדול ביותר למי שעוסק בעבודה זו – שמובטח לו שמוחלין לו על
כל עוונותיו. יתירה מכך: היא שוללת את טענתם של הסבורים שראשית עליהם להיות ראויים יותר
בעצמם, לפני שהם מנסים להשפיע על אחרים. ההוראה מנישואיו של עשו היא, שההשפעה עצמה
היא זו שהופכת את האדם לראוי יותר משום שנמחלים לו עוונותיו.
ג. המכנה המשותף בין חכם, נשיא וחתן
חתן אינו היחיד שנמחלים לו עוונותיו. בתלמוד ירושלמי מובא שכן הוא גם בנוגע לחכם ונשיא (מקור 6).
הרבי מציין את הצד השווה בין שלושתם: על כולם מוטלת המשימה לקרב יהודים לקב”ה.
בסגנון זה התבטא הרבי כאשר מר זלמן שזר – יהודי שלא שמר תורה ומצוות בגלוי – התמנה לנשיא
מדינת ישראל. מכיון שהוא התמנה על ידי בני ישראל, חל עליו מאמר הגמרא שהעולה לגדולה מוחלין
לו כל עוונותיו (מקור 7).
