מרשימת שנים אוחזין
א. דין מציאת אבדה
מצוות השבת אבידה (מקור 1). שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, שניהם נשבעים ויחלוקו (מקור 2). מטרת השבועה היא לאמת את טענותיהם. הפרקטיקה של השבועה נעשית בצורה שתמחיש את חומר העוון של שבועת שקר, וגרמה לחוטאים להודות באמת. (מקור 3).
ב. שניים אוחזים – בנפש האדם
הרבי מסביר את המשנה בנפש האדם:
“טלית” – מצווה שהאדם מקיים והשכר המגיע לו על כך. “שנים אוחזים בטלית” – שני אנשים שטוענים לקרדיט של מצווה מסוימת.
(התורה והמצוות נמשלים למזון ולבוש. כפי שהמזון מתאחד עם האדם, כך התורה מתאחדת עם שכלו של הלומד (מקור 4), והמצוות נמשלו ללבושים, שלא מתאחדים עם האדם).
ג. זה וזה אומרים כולה שלי
טבע האדם נוטה להיגרר אחרי הסביבה, ולכן הרמב”ם מזהיר שיש לגור בחברה שמקדמת ערכים חיוביים (מקורות 6 ו-7). לאור זאת, ברור שחלק מהקרדיט על כך שכעת האדם צועד בדרך הטובה – מגיעה למחנכו.
מסיבה זאת אמרו חז”ל “לעולם ידור אדם במקום רבו”, כי האדם תמיד זקוק להשפעה טובה. כפי שהתלמוד מספר, שאפילו שלמה המלך, נישא לבת פרעה, רק לאחרי שרבו שמעי נהרג. ובאם שמעי היה שם, שלמה לא היה עושה זאת. (מקור 8).
“זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי” – שני אנשים טוענים לקרדיט של המצווה: האדם שקיים את המצוה, והמחנך שלו שכיוון אותו לכך.
ד. ישבעו שניהם – ויחלוקו
פוסקת המשנה: “זה ישבע… וזה ישבע… ויחלוקו”.
מטרת השבועה בפשטות היא, שכשיש חשש שמישהו משקר, מטילים עליו להישבע בה׳, ומכיון שהוא יחשוד להישבע בשם ה׳ לשקר, הוא יודה באמת, וכך ימנע גם מלשקר בכלל. אמצעי זה הוא גם בשימוש אישי של אדם, שלעיתים נשבע לקיים מצווה מסוימת (מקור 9), בכדי שהשבועה בה׳, תעורר בו כוחות פנימיים, שיעזרו לו לעמוד בהחלטתו .
במקרה שלנו, השבועה של המחנך באה להבהיר, שההדרכה שלו הייתה מפנימיות הלב, מתוך אהבה ולא מחמת שנאה או בצורה מביישת או נחרצת מדי. משום שאז היא היתה יכולה עוד לפעול להיפך, לרחק את התלמיד. כפי שקרה כאשר הנביא אלישע העניש בחומרה את גיחזי על חטאו. (מקור 10).
וכמו כן, גם מקיים מצווה בפועל צריך להישבע, שהוא עשה את המצווה ולמד תורה מפנימיות הלב, ולא רק מן השפה ולחוץ, משום שבאם לא כך, לתורה ולמצוות אין את האפקט הנכון והרצוי.
וכאשר שניהם נשבעים – זאת אומרת שגם ההדרכה וגם קיום המצווה היו מתוך לב אמיתי ואוהב, פסק הדין הוא – יחלוקו, לשניהם מגיע קרדיט.