(מלקוטי שיחות, כרך ל”א, עמוד 170 ואילך
משיחות פורים תשכ”ב, תשכ”ז)
א. מדוע נגזר משמים כליה על בני ישראל?
תלמידי רשב״י תהו, איזה חטא חמור עשו היהודים בזמן המן, שבעטיו הגיע להם עונש מוות לאנשים, נשים וטף (מקור 1). הם הציעו אפשרות שזהו משום שהם נהנו מהמשתה של אחשוורוש (מקור 1 ב).
הרבי דן בהסבר זה, ושואל, מדוע זה מצדיק עונש מוות? ובכלל, הרי חכמים אמרו שהאוכל במשתה היה כשר! (מקור 3). יש מפרשים שבמשתה הוצבו לראווה כלי המקדש, כצעד של התרסה שבית המקדש לא יבנה שוב, ועל ההשתפות בכך בא העונש. אך גם זה לא מסביר את העונש החמור על אנשים נשים ובפרט טף!
ב. השגחה עליונה או דרך הטבע
הרבי מסביר, שעם ישראל בין הגויים נמשלו לכבשה בין שבעים זאבים ששורדת רק בזכות הגנתו של הרועה. ז.א. שהקיום של העם היהודי איננו טבעי, והוא שורד רק בזכות הגנה שמימית של הבורא. כשהיהודים נוהגים בצורה שהם לא מעריכים וסומכים על ההגנה של ה׳, הם מפקיעים את עצמם מהשמירה האלוקי, ונשארים מופקרים לחסדי הזאבים. גזרת ההשמדה לא באה כעונש על משהו, אלא כתוצאה מכך שבני ישראל הביעו תלות בהגנה של אחשוורוש עליהם, בדרך ממילא הוסרה מהם ההגנה האלוקית.
הרמב״ם כותב, שכשצרה באה על ישראל, עליהם לראות בכך סימן שעליהם לעשות תשובה. אך באם הם יתייחסו לצרה בתור ״מקרה״, אז אכן יקרו להם ״מקרים״ נוספים כאלו (מקור 4). הרבי מסביר שגם כאן אין זה עונש, אלא שההשגחה אכן מסולקת מאותו אדם שרואה בכך ׳מקרה׳, ואז בדרך ממילא הוא נשאר מופקר ל׳׳מקרים.
על בני ישראל היה להשתתף במשתה אחשוורוש משום כבוד המלכות, אך לא היה להם לתלות בכך את מבטחם, אלא בה׳.
ג. זווית הראייה של אסתר
אסתר, שימשה דוגמא לאיזון הראוי בין הפעולה בטבע לבטחון בה׳. מצד אחד היא עשתה צעד בדרך הטבע, והלכה לאחשוורוש בשביל לבקש על עמה, אך יחד עם זה היא צמה שלשה ימים לפני הפגישה(מקור 5), מה שלכאורה פגם ביפיה ובסיכוי למצא חן בעיני המלך. זה מבטא שהיא הבינה שהדבר העיקרי הוא הפעולה הרוחנית, והצעד הטבעי הוא רק ׳לבוש׳ שדרכו תבא ההצלה.
