השיעור לפ’ שמיני נתרם
לע”נ מרת רבקה ע”ה ברבר, שלוחה של הרבי למלבורן, אוסטרלי’. נלב”ע י”ט אדר ה’תשע”ד
ע”י משפחתה ר’ לוי יצחק ומרת פערל שמוטקין, ר’ דוב בער ומרת מושקא ברבר, ר’ יחיאל ומרת חנה שיחיו ביסטון, ר’ אפרים ומרת שיינא שיחיו דוכמאן, לאה, מנחם מענדל שיחיו
ברבר
לאחר חודשים ארוכים של בנייה ותרגולים, אהרן חונך את המשכן, אך לאכזבת כולם – לא יורדת אש מן השמים. משה מצווה אל אהרן להקריב עגל ואז הכל מסתדר. מה היה כל כך חשוב בעגל הזה?
תוכן השיעור:
א. אש מן השמים
בפרשת השבוע אנו קוראים על חנוכת המשכן. הקורבנות הוקרבו, העבודה התבצעה, אך השראת השכינה התעכבה. האש לא ירדה מן השמים. משה הורה לאהרן להקריב עגל – או אז ירדה האש השמימית (מקורות 3-1).
ב. המתווך
מה בדיוק קרה כאן?
פרשנים מסבירים ש”הערב רב” – המסיתים העיקריים ליצירת עגל הזהב – לא הכחישו את קיומו של הקב”ה, אלא רק רצו “ממוצע” – מתווך, כי הרגישו שה’ נעלה מדי בשבילם. אנו רואים זאת בהסברו של הרמב”ם לגבי התפתחות עבודת האלילים בתחילת האנושות (מקור 4).
כשאהרון הקריב את העגל, הוא שרף את הממוצע. כביכול אמר: הקשר של הקב”ה עִם עַם ישראל הוא אמיתי וקרוב. אין לנו צורך בממוצעים.
ג. חטא עגל מודרני
התורה והמצוות מסמלות את המשכן ואת כליו. כפי שמסביר הרבי ברשימתו, תורה היא עבודה פנימית, ומצוות הן לבוש חיצוני (מקור 5).
המסר הוא, שיהודי צריך לזכור תמיד את הקשר הישיר והתמידי שלו עם הקב”ה. בין אם הוא מתפלל, עובד או אוכל (ראה גם מקור 6), עליו לזכור תמיד את הקשר הישיר הזה, ואז גם בו תשרה השכינה הקדושה.
