א. שנים עשר ימים של חג
חנוכת המשכן התרחשה בראש חודש ניסן, ובמשך שנים עשר הימים הבאים הקריבו נשיאי השבטים קרבנות מיוחדים. ביום האחד עשר הקריב נשיא שבט אשר. (מקור 1).
המדרש דורש שהשם ׳אשר׳ מסמל את אשרם של ישראל בזמן הגאולה ואת השבח של עם ישראל על כך שהם בחרו בה’ להיות אלוקיהם, וה’ בחר בהם להיות עמו. (מקור 2).
ב. בחירה קשה
שואל הרבי, מהי הפיקחות בבחירה של בני ישראל שבחרו בבורא עולם ולא באלילים ופסלים? כיצד אפשר להניח את הקב”ה בצד אחד ואת האלילים בצד שני ולקרוא לזה בחירה?
הרבי מצטט מדרש נוסף שממשיל את הבחירה של עם ישראל בה׳ ולא בכוכבים ומזלות, לאדם פיקח שבוחר במלך ולא בשרים. (מקורות 3 ו-4). גם כאן שואל הרבי, הרי כל ילד יודע שהמלך חשוב יותר מהשרים. מהי הפקחות כאן?
ג. האבולוציה של עבודת האלילים
הדורות הראשונים חשבו שה׳ ברא ומנהל את העולם, אך עושה זאת באמצעות השמש והירח, ולכן כדאי גם להודות להם. בשלב הבא התאוריה היתה שהשמש והירח מנהלים כמעט לגמרי את העולם, וה׳ מתערב רק במקרים חריגים, ולכן וודאי שצריך להתפלל אליהם. הרמב”ם מתאר את השתלשלות האמונה באלילים, ואת עוצמתה, עד שרוב העולם האמינו בזה, ורק יחידי סגולה בודדים זכרו את בורא העולם ועבדו אותו. (מקור 5).
על פי זה, אומר הרבי, אפשר להבין מהי פיקחות החכם. שיודע את האמת שהשמש והירח הם רק כגרזן ביד החוצב, ואת הכל מנהל הקב״ה.
ד. בחירה של הקרבה
על מנת לקבל השפעה מהקדושה האדם צריך להתבטל. ובנוסף לכך, ההשפעה שזורמת היא טיפין טיפין. לאידך, מהקליפה אפשר לקבל הרבה וללא התבטלות. וזוהי פיקחותו של הפיקח, שהוא מוכן להתבטל ולהתייגע בשביל לקבל דווקא מהקדושה.
המוכנות להתבטל אינה מובנת מאליה. אדם נברא אנוכי. מהיכן יש לו את העוצמה להתבטל? החלטה כזאת מגיעה מהנשמה.
ה. הבחירה בין נכון לנכון יותר
דוד המלך אומר בתהלים – ״תפלה לעני כי יעטף ולפני ה׳ ישפוך שיחו״. (מקור 6). הבעל שם טוב מפרש שתפילת העני ובקשתו היא: לשפוך את שיחו לפני ה’, שהוא יוכל לדבר עם המלך. (מקור 7).
מכניסים עני באופן חד פעמי לארמון המלך, והוא יכול לקחת משם את כל מה שהוא רוצה. עני אחד יקח מטמון של כסף, השני יקח סעודה מפוארת וכו׳. אך החכם יתעלם מכל הפיתויים, ויתמקד בדבר הנעלה ביותר, להמשיך הלאה ולפגוש את המלך. זהו העני החכם, שבקשתו היא לשפוך שיחו לפני ה׳.
נאמר עוד בתהלים – ״מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ״. דוד המלך לא מתפשר על שום מלאך אלא רוצה רק את הקב”ה (מקור 8). מספר הרבי, שכך היה גם אצל אדמו”ר הזקן, שאמר ברגעי דביקות “איני רוצה מאומה. איני רוצה בגן עדן שלך, איני רוצה בעולם הבא שלך כו’ איני רוצה – אלא בך לבדך”.
זוהי בחירתו האמיתית של הפיקח. לא רק שהוא בוחר בין טומאה לקדושה, בין נוחות לבין צדק, אלא שבקדושה עצמה הוא יודע לבחור בין משהו נעלה לבין משהו נעלה יותר.
פתגמו של אדמו”ר הזקן נותן כוח לכל אחד מאתנו לבחור נכון. ומי שעושה את הבחירה הקשה, ייהנה בסוף גם מרווחה גשמית.