בהפטרה אנו קוראים סיפור מרתק על מלך נוקשה, אלמנה ענייה וילדים שכמעט ונלקחים לעבדות, עם סוף מפתיע וטוב. תורת החסידות נותנת לנו הצצה לרובד הפנימי של הסיפור, ומגלה שהמלך האלמנה והילדים הם בעצם חלקים שונים בנפש שלנו, והסיפור הוא בעצם עלינו...
תוכן השיעור:
א. צרתה של אשת הנביא
בהפטרת פרשת השבוע, אשה מתלוננת בפני הנביא, שהנושה של בעלה המנוח, רוצה לקחת את בניה לעבדים, כתשלום להלוואה שנטל בעלה בימי חייו. הנביא מורה לה לקחת שמן וליצוק אותו אל תוך כלים ריקים, ובאופן נסי, מתמלאים כל הכלים, וכעת יש בידה שמן רב למכירה.
הפרשנים מסבירים, שהנושה היה המלך יהורם, בנו של אחאב, והאשההייתה אלמנתו של אדם עשיר ומפורסם בשם עובדיה, שהוציא את כל הונו כדי להגן על נביאי ה’ שנרדפו למוות.
הזוהר מוסיף ממד רוחני שמספר לנו על מה שאירע מאחורי הקלעים (מקורות 5-1).
ב. הרובד הפנימי
כפי שהרבי מסביר במקור 6, מאחורי כל סיפור תורני יש מסר רוחני.
במאמר מרתק זה חושף הרבי את המשמעות העמוקה של סיפורנו:
האישה רומזת לנשמה, והנביא רומז לקב”ה. הנשמה זועקת לקב”ה: אישי מת – אש האהבה שלי לה׳ יבשה, והנושה – כלומר הנפש הבהמית, רוצה לשעבד את שני הבנים – רגשות האהבה ויראה -למטרותיה, שיאהבו ויראו מגשמיות וחומריות.
הקב”ה שואל את הנשמה: “מה יש לך בבית?” איזה רובד בנשמה עדיין חי וטהור? והנשמה עונה: הרגשות שלי כבר אינם בקדושה… ונשאר אצלי רק ״נקודת היהדות״ (דער פינטלע איד).
עונה הקב״ה לנשמה: כלים ריקים על תמעיטי – לימדי תורה וקיימי הרבה מצוות, גם אם זה נראה שהן ריקות מהתלהבות ותוכן. אין לזלזל בכלים הריקים, משום שהם אלה שיעזרו לנשמה לשוב ולהאיר.
